הפרעה אובססיבית כפייתית ואופן הטיפול בה
יפית סובלת מבעיה משונה, כבר זמן רב. היא פוחדת שתאמר דבר מעליב, גס או פוגע לבני המשפחה שלה ולחברים. היא פוחדת שיצאו מפיה מילים גסות בחברה.
הפחד הזה גורם לה להסתגר, קשה לה לפגוש חברים ובני משפחה, היא שותקת, מכונסת בעצמה, לא צוחקת. כבר תקופה ארוכה היא משתדלת להימנע מקרבת אנשים שיקרים לה, כדי שזה לא יקרה.
בתקופה האחרונה המצב החמיר, היא מתחילה לפחד שאולי אמרה דבר גס למישהו והיא לא זוכרת את זה ולא יודעת בכלל שזה קרה. היא התחילה לבדוק את צעדיה, מתי הייתה ואיפה, מה אמרה, למי אמרה. היא מתקשרת לאנשים איתם נפגשה ובודקת בעקיפין אם לא נפגעו ממנה. יפית נמצאת בזוגיות מוצלחת, ובן הזוג שלה מודע לבעיה שלה. בסיום כל מפגש חברתי או משפחתי היא מתחקרת אותו עמוקות כדי שיאשר ויוודא שלא אמרה משהו גס או מעליב!
רונן סובל מבעיה אחרת. הוא חושש שמא יפגע במישהו בזמן הנסיעה באוטו, או שמא ילחץ על הגז בזמן שהוא עומד ברמזור אדום ויפרוץ קדימה לתוך הצומת. פחדים אלו מעסיקים את רונן כל הזמן.
כאשר הוא נוהג לבדו, הוא קשוב לכל רחש. אם ראה הולך רגל בצד הכביש יסתובב בהזדמנות הראשונה, יחזור חזרה ויבדוק שלא פגע באותו הולך רגל. עקב פחדים אלו הנהיגה של רונן הפכה לסיוט עבורו.
כל נסיעה, אפילו קצרה יכולה להמשך שעה או יותר מכיוון שהוא עוצר לבדוק. בזמן עמידה ברמזור, הוא בפחד נוראי. אולי ילחץ בטעות או בכוונה על הגז ויגרום לתאונה נוראית. רונן בטוח שאינו רוצה לפגוע באף אחד. הוא אדם מאד איכפתי ואחראי אבל הוא פוחד שאולי משהו לא בסדר אצלו, אולי בסתר ליבו הוא דווקא רוצה להרוג מישהו, אולי הוא בעצם פסיכופת ורוצח.
קרן פוחדת שמא תפגע בעצמה. היא רוצה ואוהבת לחיות ואין לה שום סיבה חיצונית, או נפשית פנימית לפגוע בעצמה. יש לה משפחה טובה, עבודה מספקת, חברים.
כאשר היא רואה חוטים או חבלים היא חוששת שמא תיקח אחד מהם ותחנוק את עצמה, כאשר היא נמצאת במקום גבוה היא חוששת שתעלה על המעקה ותקפוץ למטה. כאשר היא נוסעת ברכבת היא חוששת להתקרב לרציף שמא יתעורר בה הדחף לקפוץ לפסים כאשר מגיעה רכבת.
הפחדים משגעים אותה. היא משתדלת להימנע ממפגש עם פסי רכבת, חוטים ומקומות גבוהים. היא הופכת במחשבתה עשרות פעמים ביום: "למה אני חושבת את הדברים האלו, אולי אני באמת רוצה להתאבד, מה לא בסדר אצלי."
לאחרונה החמיר המצב, כאשר היא עושה ביביסיטר ושומרת על ילדים קטנים היא חוששת שמא תיקח סכין ותפגע באחד מהילדים בשנתו. פחדים אלו חדשים ומערערים אותה לגמרי. האם היא רוצחת, האם היא מסוכנת? האם אפשר לסמוך עליה בכלל?
מה קורה לאנשים אלו? האם באמת הם מסוכנים לעצמם או לסביבה? התשובה היא לא.
תמר, יפית ורונן סובלים מ OCD, הפרעה אובססיבית כפייתית
מהי הפרעה אובססיבית כפייתית?
כל אדם חושב לפעמים מחשבות מוזרות או משונות. לאנשים רבים חולפות בראש לרגע מחשבה בסגנון: "מעניין מה יקרה אם אבעט בחתול..." או מה יקרה אם פתאום באמצע הלילה, אסטה בזמן נהיגה ואעבור לנתיב הנגדי? לאנשים רבים חולפות לפעמים מחשבות מוזרות כאלה או אחרות בראש. אך הם אינם נלחצים ממחשבות אלו. הם מבטלים את המחשבה המוזרה, וממשיכים הלאה.
בניגוד אליהם, אנשים הסובלים מ OCD, אינם מסוגלים לבטל את המחשבה המוזרה, והם פוחדים מפניה.
מכיוון שהם פוחדים מפניה, היא חוזרת שוב ושוב. בתחילה כאשר הם נפגשים עם מקום או אדם המעורר מחשבה זאת ובהמשך גם כל היום וכל הזמן. ככל שאדם הסובל מ OCD חושב יותר ויותר על המחשבה המוזרה שלו כך הוא גם משתכנע יותר באמת שבה: "הרי אם לא הייתי רוצח, למה אני חושב על כך כל הזמן?"
ההפרעה האובססיבית כפייתית נגרמת משיבוש כימי כלשהוא בתהליכים במוח.
אצל אנשים שונים הסובלים מכך תוכן המחשבות הוא שונה, וישנם דוגמאות וסיפורים אינספור.
בציבור הרחב מוכרת התופעה בעיקר כ: "אנשים שרוחצים ידיים הרבה פעמים". ואכן ישנם רבים הסובלים מ OCD שהבעיה אצלם באה לידי ביטוי בניקיון אובססיבי של עצמם או של הסביבה.
הפרעת ה OCD היא השיבוש הגורם לפחד בלתי נשלט מהמחשבות, ובעקבות פחד זה ביצוע פעולה שמרגיעה את הפחד. ניקיון, בדיקה, בקשת אישורים מהסביבה, שיכנוע עצמי, ביצוע פעולות מוזרות כגון ספירה או דפיקה על חפץ ועוד ועוד.
תוכן המחשבות הטורדניות משתנה מאדם לאדם והוא כנראה נלקח מעולם הערכים שאותו אדם גדל לתוכו, אסור לפגוע בזולת, צריך להיות מסודר, צריך להקפיד על ניקיון וכן הלאה.
חשוב להדגיש כי לא התוכן הוא שגורם להפרעה, מכיוון שאנשים רבים גדלים על ערכים אלו ואינם מפתחים OCD, אלא ה OCD כהפרעה "מחפש" תכנים שונים ומוצא אותם בערכים של האדם הסובל.
הטיפול ב OCD מתמקד בהפסקת הפעולות שמבצע האדם הפוחד, כדי להרגיע את הפחד. הפעולות המבוצעות נקראות טקסים, כגון שטיפות הידיים הבדיקות והשכנועים העצמיים. עצם ביצוע הטקסים מחמיר ומשמר את בעיית ה OCD. מכיוון שכאשר האדם מבצע טקס הוא מרגיע את הפחד מהמחשבה בצורה מלאכותית ואינו נוכח שהדבר לא באמת יקרה. גם אם האדם הסובל בטוח שלא יעשה את הנזק הוא חושש שמא לא יעמוד בעוצמת הפחד והוא יתפרק ולא יוכל לסבול את זה.
ואכן החשש הוא גדול. הפחד מפני המחשבות הטורדניות גדול מאד, והסבל הנגרם ממנו עצום.
אך, וזה הדבר החשוב מכל, כאשר האדם הסובל מסכים ומסוגל לתרגל "מפגשים" עם הפחד בלי לבצע את הטקסים ולהרגיע אותם, הפחד הולך ויורד בהדרגה עד שהוא נעלם ואיתו נעלם החשש ותחושת אי הנוחות.
הטיפול היעיל ביותר בהפרעה האובססיבית כפייתית הוא הטיפול ההתנהגותי. בטיפול ההתנהגותי אין ניסיון לשכנע או להוכיח את המטופל כי המחשבות שלו אינן נכונות, מוזרות ולא הגיוניות. המטופל הסובל מ OCD יודע את זה. הבעיה שהוא אינו יודע למה הוא סובל ממחשבות אלו, למה הן תוקפות אותו ולמה אינו מצליח להשתלט עליהן. וברגעים שהן תוקפות הפחד כל כך חזק שהוא מאמין להן.
השלב הקשה והחשוב ביותר בטיפול ההתנהגותי הוא לשכנע את המטופל לבצע אותו. ההפרעה קשה מאד, הפחד עצום והאדם המגיע לטיפול כבר רגיל, בדרך כלל לאורך שנים, להרגיע את הפחד רק באמצעות הטקסים. הרעיון של לוותר עליהם הוא קשה ובלתי נסבל.
בשלב הראשון מחזקים את האמונה של המטופל ביכולתו להתמודד עם הפחד, את האמונה שלו בכוחות וביכולות שלו. בנוסף מחזקים את האמונה של המטופל בכך שמדובר בהפרעה אובססיבית כפייתית וזאת הסיבה היחידה הגורמת למחשבות הטורדניות להתקיים לאורך זמן ולאמלל את חייו.
רק אחרי שלב חשוב זה, כאשר המטופל מאמין ביכולותיו וביכולות הטיפול לאפשר לו להפטר מההפרעה מתחילים בטיפול ההתנהגותי. כאשר המטופל מתרגל טיפול התנהגותי בפועל, תוך זמן קצר יחסית הוא מצליח להפטר מהמחשבות הטורדניות ומהטקסים הנלווים להם.
